בשולי עמוד הענן

כשבני ישראל יצאו ממצרים, ליווה אותם עמוד ענן פלאי שגונן עליהם מפני פגעי הדרך במדבר והיווה סוג של Waze קדמון כדי לכוון אותם בדרך לארץ המובטחת. בשולי המחנה הגדול הזדנבו כמה אלפי "ערב רב" או "אספסוף" ("וגם ערב רב עלה אתם", שמות פרק י"ב, פסוק ל"ח) שלא היו ממש שייכים לעם ישראל אבל ניצלו את הרגע והסתפחו להולכים. הערב רב האלה היו אופורטוניסטים שלא פספסו אף הזדמנות כדי להתלונן, לקטר ולגרום לצרות כאלו ואחרות.

כאז כן היום.

מבצע "עמוד ענן" בדרום הארץ מביא לחדשות המון סיפורים גדולים: גיוס מילואים, תקיפות של חיל האויר, פיצוצים מרשימים, יירוטים של כוכב המבצע "כיפת ברזל", עמידות של העורף מול הירי הבלתי פוסק מהרצועה, פצועים והרוגים, פגיעה בבתים, ברכוש ובחיים השוטפים של מאות אלפי אנשים.

אבל בשולי עמוד הענן מסתתרים ה"ערב רב", הדברים הקטנים שלא מדווחים עליהם בקול, הכביסה המלוכלכת שלא מנערים בחוץ כדי לא לפגוע בקונצנזוס או בלכידות של העם.

אני מדבר על הגנבים, הבוזזים, האנשים (בהיעדר מילה אחרת כרגע, אני אשתמש בביטוי "אנשים" למרות שהם בטח לא זכאים לתואר הזה) שמנצלים את הרגע שבו אזרחים בדרום הארץ עוזבים את הבית ועוברים למקומות מחוץ לטווח, כדי לפרוץ לבתים האלה. גנבים הם בדרך כלל שפלים, אבל לבזוז בתים או עסקים שנפגעו זו מדרגה כל כך נמוכה ובזויה, היא משתווה רק לגנבים המתוחכמים שעוברים על מודעות האבל ופורצים לבתים של אנשים שקוברים את יקיריהם.

מבצע עמוד ענן היא שעתם הגדולה של התולעים האלה שיוצאים מהסדקים הרקובים שלהם כדי ללקט שאריות. פגיעה של רקטה אפשר לשקם, אבל תחושה שמישהו היה בבית שלך שעזבת ונגע בדברים שלך זה גועל שלא נשטף ולא יורד. בשולי החדשות שומעים שהמשטרה תופסת אנשים כאלה, אבל זה לא מספיק. בימים רגילים לא הייתי ממהר לאמץ את המדיניות שנהוגה בארה"ב שבו מותר לאזרחים להחזיק נשק בתנאים מסומים, אבל בהחלט הייתי מעביר כאן חוק שמותר לאזרח לירות על מנת להרוג מישהו שבוזז לו את הבית או העסק במצב חירום.