יום ראשון, 16 בנובמבר 2014

למה הגשם אשם?!

זכור לי אחד מהמשלים של אזופוס על צב ועקרב (אני חושב), שהעקרב ביקש מהצב להעביר אותו את הנחל ואז באמצע הנחל העקרב הכיש את הצב, ולפני ששניהם צללו אל מותם העקרב אמר "מצטער, זה הטבע שלי..."

ולמה נזכרתי דווקא בזה? או, טוב ששאלת, למרות שלא הצבעת... אתמול בלילה "החורף חזר" (לא ידעתי שהוא הלך לאנשהוא לפני זה, עקרונית מאז שהתחלנו להגיד "משיב הרוח ומוריד הגשם" מבחינתי החורף כאן, עד פסח בערך, למרות שזה לא חורף אירופאי קלאסי, זה מה שיש...), והבוקר הקפצתי את הבנות לבית הספר באוטו כיוון שלא רציתי שיילכו בגשם (בלי מטריות, כמובן, כי הרי להחזיק מטרייה זה ממש לא קול!) והמשכתי לשיעור שחייה ברמת השרון. הייתי צריך להיות בבריכה ב-8:00 ואחרי שהורדתי את הבנות, ה-waze הודיע לי חגיגית שאגיע באיחור של 19 דקות. בהמשך הדרך האיחור תפח ל-23 דקות כי כולם נוסעים עם waze וכולם נוסעים באותן דרכים וכולם נוסעים לאט יותר (בגלל מצב הכבישים) וכולם תקועים באותם פקקים (בגלל הגשם) בכבישים בהם הרמזורים לא עובדים (בגלל הגשם)...

ואני, שמתנייד בדרך כלל עם דו-גלגלי, ישבתי באוטו ותרגלתי נשימות כדי להרגיע את עצמי, תוך כדי שאני מקשיב לדיווחי התנועה שמאשימים את מזג האויר החורפי (איזו הפתעה!) ומנסה להבין שני דברים:
1. איך אנשים מוכנים לשבת בקופסאות הפח שלהם יום אחר יום ולסבול ככה?!
2. למה הגשם אשם?!

בואו נודה על האמת, ישראל היא מדינה נהדרת אבל בכל הקשור לכמויות משקעים ומים, היא לא בדיוק שווייץ. אמנם אנחנו מובילים בעולם בטכנולוגיות התפלה, ואנחנו מומחים גדולים באמצעים לשימור וניצול כל מיליליטר של הנוזל החיוני הזה, אבל גשמים זה לא הצד החזק שלנו. התנ"ך מלא בסיפורים על בצורות מתמשכות באזור, ובגן לימדו אותנו את הסיפור המופלא על חוני המעגל לצד שירים כמו "גשם גשם בוא!"
אז איך הגענו למצב שבכל פעם שנהיה קצת קודר ויורדות כמה טיפות, מזג האוויר הופך להיות אשם ביותר סעיפים מאהוד אולמרט ואריה דרעי גם יחד?

הגשם אשם בפקקים (ולא הנהגים שמתעקשים לנסוע איש איש במכוניתו הוא, במקום למשל לעשות car pool, או חלילה לנסוע בתחבורה הציבורית, שזו צרה משל עצמה), הגשם אשם בכך שהכבישים מוצפים (ולא הרשויות המתאימות שלא דאגו מראש לניקוז יעיל בכביש כי הרי ממתי יורדים אצלנו גשמים?), הגשם אשם שהרמזורים לא פועלים (ראו הערה קודמת לגבי אחריות הרשויות המתאימות...), הגשם אשם בתאונות (אף מילה על הנהגים שלא שומרים מרחק, נוהגים מהר מדי וחותכים נתיבים למרות שהכבישים חלקים, או שהראש שלהם בכלל תקוע בתוך מסך הסמארטפון כי צריך משהו להעביר את הבעסה בפקקים...). בקיצור - בואו נגלגל את האשמה הלאה כי אנחנו בטח לא צריכים לקחת אחריות על מה שאנחנו עושים (או לא עושים).

כשנתיבי איילון הוצפו בפעם הראשונה בחורף קשה לפני 14 שנה, אמרו שזה יוצא דופן ושלקחו בחשבון שפעם ב-25 שנה אולי תהיה הצפה. מאז כמעט כל שנתיים-שלוש איילון מוצף וחוסם את אחד מעורקי התנועה העיקריים של אזור המרכז במשך שעות. וזה לא רק איילון; כמעט בכל חורף יש מקומות ושמות שמוזכרים בחדשות: גשר צאלים שוב נחסם לתנועה, כביש 90 באזור בתי המלון לחוף ים המלח, כביש הערבה פה ושם, כבישים שונים באזור יהודה ושומרון מוצפים וסגורים, חניונים תת-קרקעיים מוצפים, אזור דרום תל אביב המוזנח תמיד מוצף... אם זאת לא כתובת על הקיר המסמן את גובה הזלזול בתשתיות ובאזרחים אז אני לא יודע מה כן.

למה מאשימים את הגשם? הוא לא יכול לשנות את הטבע שלו!

יום חמישי, 17 ביולי 2014

מי מפחד מקצת יהדות?

ושוב אנחנו בסבב לחימה עם החמאס בעזה. הם יורים, אנחנו מפגיזים, אף אחד לא ממש זוכר למה זה התחיל או בגלל מה, העיקר בואו נירה קצת על היהודים.

אפילו הרטוריקה שלהם קבועה. אנחנו נבעיר את המדינה, אנחנו נגיע עד תל אביב, אנחנו נגיע לכל מקום, המכה תהיה כואבת, נהרות של דם ישטפו את הישות הציונית, יאדה, יאדה, יאדה...

כמה מילים נשפכים כאן. המילים שלהם. הפרשנים שלנו. המומחים מטעם עצמם. למילים יש המון כוח אם הן נאמרות בצורה הנכונה, במקום הנכון, בתיזמון מדויק, בסיטואציה המתאימה. דווקא בימים האלה פורחות הבדיחות שעפות ברשת, הקריאטיביות מתפרצת וכולם עסוקים בשיתוף ססטוסים ומסרים מושחזים ומטורפים. לא סתם אנחנו והפלסטינאים מעסיקים קופירייטרים ואנשי רטוריקה כדי להעביר את המסרים לצד השני ולעולם כולו. כל צד רוצה לתפוס את דעת הקהל החמקמקה.

ובתוך הדי ההפגזות המילוליות ההדדיות, הבריקה פתאום איזו פקודת קרב של מח"ט גבעתי. פקודות קרב לא אמורות להיות משעשעות או מבריקות. הן אמורות להעלות את המוראל לחיילים, "להרעיל אותם", להכין אותם לקראת מה שמצפה להם. מהמלחמות הראשונות בהיסטוריה האנושית, דרך כל המלחמות ההוליוודיות ההרואיות, תמיד יש את המפקד שעומד מול החיילים שלו לפני היציאה לקרב ונותן להם את הנאום המפורסם. יש נאומים מפורסמים שנכנסו לדפי ההיסטוריה, נאומים שנאמרו בזמנים אפלים, שהרימו לוחמים מייאוש ושינו את מפת הקרב. יש מפקדים שישבו על סוס, עמדו על מכסה מנוע של ג'יפ או על ארגז ירקות הפוך, או הלהיבו את החיילים דרך הקשר. אבל המטרה של כולם היתה אחת – להחדיר בחיילים רוח לחימה ודבקות במטרה.

מח"ט גבעתי, אל"מ ארז וינטר הוא בחור דתי, וגאה בזה. יכול להיות שבמקומו הייתי מנסח כמה דברים אחרת, אבל בגדול הוא העביר את המסר.



אבל... מה זה פה?! תן לי להריח... רגע אחד, אני מריח פה ניחוח של יהדות וציטוטים מהמקורות הארכאיים האלה של הדוסים! גוועלד!

מיד קמו כל הנאורים הקבועים (שמתי לב שלרובם יש את המילה "חופש" בשם: "ישראל חופשית", "העמותה לחופש דת ושיוויון"... מעניין שעם כל ה"חופש" הזה שהם מטיפים לו, אין להם בעיה למנוע מאנשים דתיים התבטאות חופשית), כל אלה שבימים רגילים עסוקים במצעדי גאווה או בהשמעת הציטוט המעוות "איש באמונתו יחיה", או בקריאה להפוך אותנו למדינה סתמית כמו שאר המדינות כי "איראן זה לא כאן", וקטלו את דבריו של מח"ט גבעתי. היה אפילו איזה פלוציונר חשוב לשעבר בצה"ל שקבע בנחרצות שאל"מ ארז וינטר לא ראוי יותר לפקד על חיילים. לא פחות!

אז נכון, אנחנו לא ב"משימה אלוהית" ואנחנו לא "מליציה דתית". אבל בואו נחשוב רגע: יורים עלינו (גם בגלל) שאנחנו יהודים. ומה לעשות שגם אם רוב חיילים גבעתי הם "חילונים בעל עולם ערכים הומניסטי" (מישהו יכול להסביר לשחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש שגם חיילים דתיים מהצד הימני של המפה הם הומאניים ולא חיות צמאות דם?!) יש במסורת היהודית עושר של מילים שיכולות להרים כל חייל לרמות של אמונה בצדקת הדרך, ולהפוך אותו מצעיר מבוהל לחייל חדור מוטיבציה.

עזבו את העובדה שגנרלים וראשי מדינות גויים משתמשים כל הזמן בטרמינולוגיה דתית ובשם המפורש של אלוהים כדי לעודד ולהלהיב את החיילים שלהם. עזבו את הגויים האלה, מה הם מבינים? תסתכלו כאן בארץ כמה שנים אחורה, על המילים שמפקדים השתמשו בהם, על ציטוטים ישירים מהמקורות, בלי לחשוש מביקורת ובלי קריאות להדיח אותם על שטיפת מוח דתית.





כשמנכ"ל תנועת "ישראל חופשית" אומר על מח"ט גבעתי ש"מדובר בתופעה מסוכנת מאד", אני מתחיל לחשוש לעתיד המדינה יותר מההתקפות של החמאס והחיזבאללה יחד. כי בלי ארז וינטרים למיניהם לא היינו מגיעים לחגוג 66 שנות עצמאות בארץ הזאת. ובלי להסתמך על השורשים והמסורת שלנו, יכולנו כבר מזמן לקפל את הפקלאות ולעוף מכאן.