יום שישי, 9 באוגוסט 2013

הישראלי הנאור, אבל לא רק

בזמן האחרון יצא לי, באדיבותו של מעצב דגול ואיש יקר בשם פיני מזרחי, לעבוד על המיתוג של כמה יקבי בוטיק ישראליים. לפעמים נדמה שלכל כיוון שמסתכלים מגלים עוד יקב בוטיק, עוד מבשלת בירה קטנה ואיכותית, וכולנו רק נהנים. מהצפון ועד הדרום מיוצרים פה דברים ממש טובים, וגם אם אני עדיין לא יודע להבדיל בין טאנינים לעפיצות, אני יודע כשאני לוגם משהו שעושה לי טוב.

מצד שני, אנחנו חיים פה בלבנט ולא בפרובנס או בעמק נאפה. מנהלי יקבי הבוטיק אמנם יודעים בדיוק איך לשלב בין זנים ולהרכיב יין מעולה, אבל כשמגיעים לשורה התחתונה (השורה התחתונה בחשבונית שאני מגיש להם) הם לפעמים מתנהגים כמו אחרון הרוכלים בשוק. מאיפה כולם למדו להגיד "תראה, זה אמנם פרויקט ראשון שלנו, אבל אם תעשה לי מחיר טוב אז יש לנו המון עבודה בדרך..."

אמש הזדמן לי להיות באירוע "פסטיבל יינות ישראליים" במוזיאון ישראל. בכניסה לחצר המוזיאון קיבלנו כוסות זכוכית גדולות והסתובבנו בין הדוכנים השונים וזכינו בלגימות. כל הגדולים היו שם, וגם המון יקבים קטנים ומצוינים. במיוחד אהבתי את ה"סייד אפקט" – סיידר אלכוהולי עם 6% אלכוהול שהזכיר יין לבן חצי יבש בניחוח תפוחים ירוקים, וחזרתי לדוכן כמה פעמים כדי לקבל מילוי (ונאלצתי להקשיב שוב להסבר של המוזג החביב).

בגלל שזה היה בירושלים נצפו בין הישראלים המון דתיים ו"חוצניקים", מה שלא הייתם רואים באירוע דומה בתל אביב. כולם מחזיקים את כוסות הזכוכית כמו שצריך, מגלגלים את היין בכוסות ומקרבים לאף האנין שלהם, סוגרים את העיניים ומחייכים בהבנה. אנשים מתייעצים עם המוזגים בדוכנים על שנת הבציר, על חלקות הכרם והגובה שלהן מעל פני הים, כאילו שמדובר במשחקי ליגת האלופות. פתאום כולם נהיו מומחים בחביות עץ אלון ובזני גפנים.


מצד שני – נשארנו ישראלים. גם ה"חוצניקים". כמות עשן הסיגריות שנאלצתי לספוג בגלל שאם כבר בחוץ אז למה לא להרעיל את הסביבה הקרובה, היה מעל התקן המותר. היה אחד שאף הגדיל לעשות ונדחף לכיוון אחד הדוכנים כשהוא מחזיק ביד אחת את הכוס וביד השנייה סיגר בעובי של הזרוע שלי. והוא גם פימפם ונשף עשן סמיך לכל עבר בהפגנתיות, כאילו "תראו אותי, אני לא רק מבין ביינות, אני גם מבין בסיגרים". אז יש לי חדשות בשבילך – בבני אדם אתה ממש לא מבין...

כולם ניסו להיות נורא מנומסים אבל נדחפו בתורים באלגנטיות. כולם לגמו מהכוסות והנהנו בהסכמה, אבל כשלא ראו אז הם הסתובבו הצידה במהירות ושפכו את מה שנשאר בדיוק במקום שבו הם עמדו. שזה היה כמעט על הנעל שלי, אבל למה להיות קטנוניים. כולם צילמו את עצמם ואז עמדו יחד והעלו את התמונות ועשו לעצמם לייק והגיבו אחד לשני במקום לעמוד וסתם לדבר בלי טלפון ביד. כולם. גם אלה שדיברו באנגלית או בצרפתית. כי כשאתה בישראל – תתנהג כמו ישראלי.
אומרים שזה מה שיפה אצלנו. עוד לא החלטתי.