יש עיתון שמתהדר בכך שהוא "העיתון של המדינה".
אבל יש עיתון מקומי שיוצא ברעננה פעם בשבוע, אוסף של ידיעות מקומיות, פרסומות ורכילות שנוחת בתיבת הדואר שלנו בימי חמישי, שאותו הכתרתי בתואר "העיתון של השירותים". כשאנחנו מעלים אותו הביתה הוא מיד מועבר לשם כדי שיהיה מה לקרוא אחרי שנמאס מדברים רדודים יותר כמו נשיונל ג'יאוגרפיק...
ואני מבקש מראש סליחה מהשירותים....
המקומון "קול רענן" הוא בדיוק ההיפך מהשם שלו. 90% מהנפח שלו (אם לא יותר) מוקדש לפרסומות ובשטח שנותר מתפרסמות חצאי אמיתות, שקרים בוטים ולפעמים גם כמה ידיעות נכונות למרבה הפלא. מעבר לכתבות, משמש העיתון שופר לשנאת דתיים של תנועת "רעננה חופשית", והוא לא מחמיץ הזדמנות לנפנף בצמד המילים האופנתיות "הדרת נשים" בכל גליון.
והנה, הופתעתי היום לגלות שכתבת ה"עיתון" מסוגלת להתעלות על עצמה ולהמציא מושג חדש שבו אפשר לנגח את הדתיים בעיר: "הדרת גברים".
מסתבר שיש חיה כזאת ברעננה. ועל מה המהומה? השמיניסטיות של התיכון הדתי העירוני לבנות אמי"ת רננים החליטו להמשיך מסורת ארוכת שנים ולפתוח את מסיבת הפורים השנתית שלהן רק לאמהות וחברות. אבל השנה החליטו "מספר הורים" שהסידור הזה לא מתאים להם, ובמקום לפנות לבית הספר וללבן את הדברים כמו אנשים מתורבתים, הם פנו מיד ל"קול רענן". כי הרי למה לנסות לפתור דברים בצורה הגיונית ולקבל תשובות קונקרטיות, אם אפשר לחמם את תושבי העיר עם איזו "חומרה" דתית חדשה. מזל שהכותרת לא זעקה "איראן זה כאן!"...
גילוי נאות: יו"ר ועד ההורים של אמי"ת רננים היא במקרה אשתי. אבל גם אם יו"ר הועד היתה אשתו של מישהו אחר, הייתי מגיב בצורה דומה.
כיוון שזהו בית ספר של בנות שבאות מבתים דתיים ומסורתיים, מסיבת הפורים היא אחת הפעמים הבודדות שבה הן מרגישות שהן יכולות להשתחרר בצורה טוטאלית. וכמו שבני ישיבות מרשים לעצמם להשתכר (ולהתבזות, לצערי) במסיבות הפורים שלהם, השמיניסטיות של אמי"ת משחררות את החבל בערב זה, ותאמינו לי - זה הדבר האחרון שהאבות שלהן רוצים לראות. יש אמהות שמדווחות שגם הן זזו בחוסר נוחות בכסאות (בלשון המעטה) בכמה ממסיבות הפורים האלה.
אני לא יודע מה מרגיז יותר - היכולת הבלתי נלאית של הכתבת לייצר סנסציה אנטי דתית ממקום של "נוֹ ניוז", או התגובה המטופשת של אחד האבות שמתנגד למסיבה בטענה ש"כללים כאלה של צניעות לא נהוגים אצלנו במגזר".
התגובה של יו"ר ועד ההורים (אשתי) היתה בסדר, אבל בקונטקסט של הכתבה היא הצליחה להישמע מתנצלת. אם הכתבת היתה אמיצה כמו שהיא מחשיבה את עצמה (לוחמת ללא חת נגד כפייה דתית שהיא עצמה המציאה...) היא היתה צריכה לצטט בדיוק את מה שאשתי אמרה (טוב, היא אמרה לי את זה בארבע עיניים, ויכול להיות שיש פה ילדים בקהל ולא נעים לי לחזור על כמה מהמילים שהיא השתמשה בהן...). או אז הייתי מסיר בפני המקומון הזה את הכובע. במקום זה, אני מחזיר אותו אחר כבוד למקומו הראוי לו. בשירותים.
אבל יש עיתון מקומי שיוצא ברעננה פעם בשבוע, אוסף של ידיעות מקומיות, פרסומות ורכילות שנוחת בתיבת הדואר שלנו בימי חמישי, שאותו הכתרתי בתואר "העיתון של השירותים". כשאנחנו מעלים אותו הביתה הוא מיד מועבר לשם כדי שיהיה מה לקרוא אחרי שנמאס מדברים רדודים יותר כמו נשיונל ג'יאוגרפיק...
ואני מבקש מראש סליחה מהשירותים....
המקומון "קול רענן" הוא בדיוק ההיפך מהשם שלו. 90% מהנפח שלו (אם לא יותר) מוקדש לפרסומות ובשטח שנותר מתפרסמות חצאי אמיתות, שקרים בוטים ולפעמים גם כמה ידיעות נכונות למרבה הפלא. מעבר לכתבות, משמש העיתון שופר לשנאת דתיים של תנועת "רעננה חופשית", והוא לא מחמיץ הזדמנות לנפנף בצמד המילים האופנתיות "הדרת נשים" בכל גליון.
והנה, הופתעתי היום לגלות שכתבת ה"עיתון" מסוגלת להתעלות על עצמה ולהמציא מושג חדש שבו אפשר לנגח את הדתיים בעיר: "הדרת גברים".
מסתבר שיש חיה כזאת ברעננה. ועל מה המהומה? השמיניסטיות של התיכון הדתי העירוני לבנות אמי"ת רננים החליטו להמשיך מסורת ארוכת שנים ולפתוח את מסיבת הפורים השנתית שלהן רק לאמהות וחברות. אבל השנה החליטו "מספר הורים" שהסידור הזה לא מתאים להם, ובמקום לפנות לבית הספר וללבן את הדברים כמו אנשים מתורבתים, הם פנו מיד ל"קול רענן". כי הרי למה לנסות לפתור דברים בצורה הגיונית ולקבל תשובות קונקרטיות, אם אפשר לחמם את תושבי העיר עם איזו "חומרה" דתית חדשה. מזל שהכותרת לא זעקה "איראן זה כאן!"...
גילוי נאות: יו"ר ועד ההורים של אמי"ת רננים היא במקרה אשתי. אבל גם אם יו"ר הועד היתה אשתו של מישהו אחר, הייתי מגיב בצורה דומה.
כיוון שזהו בית ספר של בנות שבאות מבתים דתיים ומסורתיים, מסיבת הפורים היא אחת הפעמים הבודדות שבה הן מרגישות שהן יכולות להשתחרר בצורה טוטאלית. וכמו שבני ישיבות מרשים לעצמם להשתכר (ולהתבזות, לצערי) במסיבות הפורים שלהם, השמיניסטיות של אמי"ת משחררות את החבל בערב זה, ותאמינו לי - זה הדבר האחרון שהאבות שלהן רוצים לראות. יש אמהות שמדווחות שגם הן זזו בחוסר נוחות בכסאות (בלשון המעטה) בכמה ממסיבות הפורים האלה.
אני לא יודע מה מרגיז יותר - היכולת הבלתי נלאית של הכתבת לייצר סנסציה אנטי דתית ממקום של "נוֹ ניוז", או התגובה המטופשת של אחד האבות שמתנגד למסיבה בטענה ש"כללים כאלה של צניעות לא נהוגים אצלנו במגזר".
התגובה של יו"ר ועד ההורים (אשתי) היתה בסדר, אבל בקונטקסט של הכתבה היא הצליחה להישמע מתנצלת. אם הכתבת היתה אמיצה כמו שהיא מחשיבה את עצמה (לוחמת ללא חת נגד כפייה דתית שהיא עצמה המציאה...) היא היתה צריכה לצטט בדיוק את מה שאשתי אמרה (טוב, היא אמרה לי את זה בארבע עיניים, ויכול להיות שיש פה ילדים בקהל ולא נעים לי לחזור על כמה מהמילים שהיא השתמשה בהן...). או אז הייתי מסיר בפני המקומון הזה את הכובע. במקום זה, אני מחזיר אותו אחר כבוד למקומו הראוי לו. בשירותים.
