זהירות, לא איכפת לי על הכביש

לפני שבוע המדינה רעשה בעקבות המוות הטרגי של פלורי ויטל בת ה-33, שנפגעה מרכב כשחצתה כביש במעבר חציה. אמא של שני ילדים קטנים, בני 4 ושנתיים, נהרגה כי נהג אחד לא שם לב שהרכב לפני עצר כדי לאפשר לה לחצות. הוא פגע ברכב בעוצמה והעיף אותו על פלורי. הסיבה? הנהג היה עסוק בטלפון הנייד.

כולם שיתפו את הידיעה, הצמידו אימוג'ים של בכי וצער, צקצקו בלשון כמה זה נורא...

ואז עברו הלאה.

והשבוע?

האם המוות של פלורי ויטל השפיע על מישהו או שינה משהו?

ממש לא.

אחרי תאונות/טרגדיות כאלה יש את המומחים-מטעם-עצמם שמתלוננים על "הנהג הישראלי". אז האם הנהג הישראלי גרוע יותר מנהגים אחרים בעולם? לא בטוח. האם הסחת הדעת בכביש זה בגלל שנהיינו מכורים כל כך למסכים שלנו? אולי התאונות נובעות מהחום של הקיץ וחוסר הסבלנות שלנו? או שזה בגלל המצב הבטחוני, הלחץ התמידי שאנחנו חיים בו? או אולי זה בכלל תוצאה של תרבות החפיף (והמוטציות שלו "יהיה בסדר", "חפרת", ו-"שחרר סבא'לה") ששולטת אצלנו?

לדעתי, התשובה פשוטה מאד - לאנשים לא איכפת.

נכון, זה לא מדעי, זה לא מגובה בסטטיסטיקות, זה כוללני מדי, אבל זה כל כך נכון.

לאנשים לא איכפת. ואני לא מדבר על אלה שמזלזלים בצורה מופגנת בחוקי התנועה, או על בדואים בנגב שיורים תוך כדי נהיגה. אני מדבר על האנשים ה"נורמטיביים".

תסתכלו סביב בכביש. תסתכלו על אותם "אנשים נורמטיביים" שנוהגים כאילו שהם בחוף הים, עם יד ימין שמחבקת בנונשלנטיות את הגב של הכסא לידם.

תסתכלו על האמהות האלה שיבואו בתלונות לגננת ולמורה על כל שטות, אבל הילד שלהן עושה חוג זומבה במושב האחורי והן פשוט "לא שמו לב"...

וזה ממשיך עם אלה שתופסים חניית נכים ("אני באוטו, אם יבוא נכה אני אזוז") או עומדים על מעבר חצייה, כי הפיצוצייה ממש קרובה וחבל בשביל סיגריות לחנות רחוק וללכת ברגל.

ויש את "האנשים הנורמטיביים" שנוהגים עם אוזניות, ואלה שאוכלים / שותים / מתאפרים / מתגלחים / מנהלים את המשרד שלהם בזמן הנהיגה. או אלה שנוהגים תמיד בנתיב השמאלי. והנהגים שחותכים אותך מימין או משמאל או באמצע כיכר, ואז נותנים לך ניפנוף כזה וחיוך, בקטע של "וואי סליחה אחי, אבל הכל טוב".

לאנשים לא איכפת, וזה לא משנה גיל, מגדר, מוצא עדתי, רמת השכלה או הכנסה, אם הם גרים בדירה שכורה או בוילה יוקרתית, אם הם נוהגים במזדה-ליסינג אפרורית או בלקסוס מבריקה. הם יכולים להיות מנכ"לים של חברות, רופאים שמצילים חיים, מורים ומחנכים של הדור הצעיר, אנשים שמתנדבים תמיד לוועד ההורים של בית הספר ומעורבים בקהילה. ברגע שהם מתיישבים מאחורי ההגה, הם הופכים להיות לא איכפתיים.

עשר שנים התנדבתי במשטרת התנועה, עד שהגעתי למסקנה שליותר ויותר נהגים פשוט לא איכפת. תגובות כמו "מה קרה? מה עשיתי? הרגתי מישהו?!" הלכו ונהיו תכופות יותר, ולא שמעתי אותן רק מערסים. יותר ויותר שמעתי מאנשים "נורמטיביים" את התלונות "מה, אתה נותן לי דו"ח? אבל התנצלתי! אין לך לב אתה, אתה סתם משועמם", וכמובן הקרם-דה-לה-קרם של התגובות "שיהיה לך לתרופות!"

יכולתי להבליג ולהמשיך להתנדב כי זה חשוב, אבל הבנתי שגם למשטרה לא ממש איכפת. למתנדבים אין גישה למחשב המשטרתי כי משום מה לא סומכים עליהם מספיק. בעידן שבו אפשר להקצות הרשאות פרטניות לכל משתמש ולדעת בדיוק לאן הוא ניגש במאגר המידע, המשטרה עדיין לא קלטה את זה.

תפסתי שוטרים על אזרחי שעשו עבירות ולא היססו לשלוף תעודת שוטר כדי שאוותר להם. כשלא ויתרתי הם איימו עלי שלא אוכל לעבוד יותר במשטרה (מה אתה מאיים על מתנדב? שיפטרו אותי?!...). תפסתי נהגים שבלי להתבלבל התקשרו לכל מיני קציני משטרה שהם מכירים ונתנו לי לדבר איתם בטלפון ("אני לא מבקש ממך כלום, אבל תראה מה אתה יכול לעשות...").

אני לא נביא, אין לי פתרונות, ואני האחרון שאטיף לאנשים איך הם צריכים לנהוג. לשניים משלושת הילדים שלי יש רשיון ואני משקשק בכל פעם שהם לוקחים את האוטו או יוצאים לרכיבה על הקטנוע. ואני יודע שהם סופר איכפתיים, אבל העצה שנתתי להם כשהם עלו על הכביש היה אל תסמכו על אף נהג אחר. צאו מנקודת הנחה שאף אחד לא יודע לנהוג, וכולם רק מנסים להרוג אותך.

אולי ככה הם יחזרו כל פעם הביתה בשלום.

האירוניה לובשת H&M

ביום שישי האחרון אשתי הגיעה למסקנה שהיא זקוקה לבגדים חדשים, אז נסענו לקניון. היא אף פעם לא נהנית מהרגעים האלה, אבל כשצריך אז צריך. לי יש הרבה פחות בעיה לטייל בין החנויות מפעם לפעם, עד גבול מסוים. חלק גדול מההיצע ברשתות דומה בצורה מפתיעה להיצע ברשת השכנה, רק הלוגו שונה. יש המון פריטי "בייסיק", טי שרטים, ג'ינסים, ודברים שכולם לובשים ביום יום, דברים שכמעט ולא יוצאים מהאופנה, אלא אם כן אתה ממש פריק של טרנדים שחייב להחליף כל חצי עונה את כל המלתחה.

עברנו חנות אחרי חנות, פה ושם היא מדדה פריטים, התלבטה והמשיכה הלאה. גולף, רנואר, פוקס, ואחרים, לכולם יש היצע מגוון שמסודר פחות או יותר לפי קבוצות צבעים, נושא או רעיון.

ואז נכנסנו ל-H&M

החנות הספציפית הזאת היא חנות עצומה, וחדשה יחסית. לפי מה שכתוב באתר שלהם, סניף H&M בקניון רננים שברעננה הוא אחד מהסניפים הגדולים של הרשת המשתרע על פני כ-1800 מ"ר ובו ניתן למצוא קולקציות מרובות ומגוונות בלה בלה בלה.

1800 מטר מרובע, זה בערך פי 4.5 ממגרש כדורסל תקני. זה המון מקום. וכל המקום הענק הזה היה מלא באלפי פריטים שלא היה ברור לי מה הם בדיוק עושים שם. לצד סוודרים ומעילים וחולצות ארוכות ופליזים וג'קטים מתבקשים, היו גם שמלות דקיקות, וגופיות, וחולצות ושמלות מבדים קלילים בצבעוניות קייצית, שלא לדבר על יצירות הזויות כמו חצאית בלון סטייל קריסטיאן לקרואה שאפילו באייטיז נשים לא מיהרו ללבוש. אז נכון שהחורף שלנו לא ממש חורפי השנה, והוא מעולם לא משתווה לקור והרטיבות האירופאי, אבל על מה לעזאזל חשבו המעצבים שלהם? האם הם חשבו בכלל לפני שהם שלחו ארצה את כל הגבבה הזאת? אם ברשתות אחרות היה ברור שיש יד מכוונת של מעצבים מאחורי מה שמוצג על הקולבים, ב-H&M אתה מקבל את התחושה שמי שצריך להחליט אמר לעצמו: "ישראל לא ממש קרה וגם לא ממש חמה כרגע, ואין לי שמץ של מושג מה אנשים יקנו שם, אז הכי טוב לשלוח להם הרבה מכל דבר ושהם יחליטו לבד מה הם רוצים".

ודווקא בכל הבלאגן הזה אשתי מצאה זוג מכנסיים שמצאו חן בעיניה. וכך הגענו לקו הקופות בדיוק כדי לראות את האירוניה חוטפת התקפת לב ומתה.

פוסטרים ענקיים לאורך כל הקיר מעל הקופות, ביקשו מהקונים להביא את הבגדים הישנים שלהם לרשת, כדי שיחד נוכל למחזר ו"לסגור את מעגל הטקסטיל". אתם רציניים?! אחרי שהלכתי לאיבוד בין אלפי הפריטים, אתם מספרים לי שממש איכפת לכם מכדור הארץ? זה שכל חברה היום זקוקה לאיזה שהוא מסר של "קיימות" בערכים שלהם זה יפה, אבל על מי אתם עובדים בדיוק? בזה שכתבתם שאתם ממחזרים כמה שמעטאס שאנשים מביאים לכם, אתם יכולים למחוק את הבזבוז המשווע של אמצעים שנדרשו כדי לייצר את אלפי הפריטים שאתם מציגים?

חבר שלי שלח לי קישור לפודקאסט חביב של "כאן", שעוסק בדיוק בנושא הזה: "מה נעשה עם כל הסוודרים?"

http://www.kan.org.il/Podcast/item.aspx/?pid=9492

גם אחרי שהקשבתי ל-20 הדקות של הפודקאסט, היתה לי הרגשה שהעלו שאלות מעניינות ונוקבות, אבל ממש לא ענו עליהן. דיברו על זה שבגלל שעונות השנה כבר לא מתנהגות כמו פעם כשלימדו אותנו שיש אביב-קיץ-סתיו-חורף והאקלים בעולם קצת השתגע, אז יצרני האופנה בתגובה מייצרים מיני-קולקציות כמעט כל חודש, ואפילו פחות. דיברו על זה שהיצרנים מוכרים למדינות עניות, בעיקר באפריקה, טון של בגדים בדולר (!) ואפילו באפריקה כבר לא מוכנים לשלם על זה כי גם להם אין מה לעשות עם כל כך הרבה בגדים. דיברו על זה שהיצרנים הגיעו למסקנה שהם צריכים לדבר על קיימות, אחרת אנשים לא יקנו מהם. אבל לא דיברו על למה יצרני האופנה ממשיכים לייצר כמויות עצומות כל כך של בגדים שאף אחד לא יקנה, גם אם ימכרו אותם בסיילים!

לא בדקתי, אבל בפודקאסט גם דיברו על כך שתעשיית האופנה היא המזהמת השנייה אחרי תעשיית הנפט! ואני לתומי חשבתי, בעיקר בעידוד הטבעוניים הקולניים, שתעשיית הבשר היא האויב מספר אחד של העולם הזה, ושרק אם נצרוך פחות סטייקים והמבורגרים אז העולם יהיה מקום הרבה יותר טוב. ופתאום אני מגלה שגם אם נאכל דשא ושורשים ונחבק עצים, עדיין יידרשו 2700 ליטר מים (!) כדי לייצר זוג מכנסי ג'ינס אחד של איזה היפסטר טבעוני...