יום ראשון, 21 בינואר 2018

האירוניה לובשת H&M

ביום שישי האחרון אשתי הגיעה למסקנה שהיא זקוקה לבגדים חדשים, אז נסענו לקניון. היא אף פעם לא נהנית מהרגעים האלה, אבל כשצריך אז צריך. לי יש הרבה פחות בעיה לטייל בין החנויות מפעם לפעם, עד גבול מסוים. חלק גדול מההיצע ברשתות דומה בצורה מפתיעה להיצע ברשת השכנה, רק הלוגו שונה. יש המון פריטי "בייסיק", טי שרטים, ג'ינסים, ודברים שכולם לובשים ביום יום, דברים שכמעט ולא יוצאים מהאופנה, אלא אם כן אתה ממש פריק של טרנדים שחייב להחליף כל חצי עונה את כל המלתחה.

עברנו חנות אחרי חנות, פה ושם היא מדדה פריטים, התלבטה והמשיכה הלאה. גולף, רנואר, פוקס, ואחרים, לכולם יש היצע מגוון שמסודר פחות או יותר לפי קבוצות צבעים, נושא או רעיון.

ואז נכנסנו ל-H&M

החנות הספציפית הזאת היא חנות עצומה, וחדשה יחסית. לפי מה שכתוב באתר שלהם, סניף H&M בקניון רננים שברעננה הוא אחד מהסניפים הגדולים של הרשת המשתרע על פני כ-1800 מ"ר ובו ניתן למצוא קולקציות מרובות ומגוונות בלה בלה בלה.
1800 מטר מרובע, זה בערך פי 4.5 ממגרש כדורסל תקני. זה המון מקום. וכל המקום הענק הזה היה מלא באלפי פריטים שלא היה ברור לי מה הם בדיוק עושים שם. לצד סוודרים ומעילים וחולצות ארוכות ופליזים וג'קטים מתבקשים, היו גם שמלות דקיקות, וגופיות, וחולצות ושמלות מבדים קלילים בצבעוניות קייצית, שלא לדבר על יצירות הזויות כמו חצאית בלון סטייל קריסטיאן לקרואה שאפילו באייטיז נשים לא מיהרו ללבוש. אז נכון שהחורף שלנו לא ממש חורפי השנה, והוא מעולם לא משתווה לקור והרטיבות האירופאי, אבל על מה לעזאזל חשבו המעצבים שלהם? האם הם חשבו בכלל לפני שהם שלחו ארצה את כל הגבבה הזאת? אם ברשתות אחרות היה ברור שיש יד מכוונת של מעצבים מאחורי מה שמוצג על הקולבים, ב-H&M אתה מקבל את התחושה שמי שצריך להחליט אמר לעצמו: "ישראל לא ממש קרה וגם לא ממש חמה כרגע, ואין לי שמץ של מושג מה אנשים יקנו שם, אז הכי טוב לשלוח להם הרבה מכל דבר ושהם יחליטו לבד מה הם רוצים".

ודווקא בכל הבלאגן הזה אשתי מצאה זוג מכנסיים שמצאו חן בעיניה. וכך הגענו לקו הקופות בדיוק כדי לראות את האירוניה חוטפת התקפת לב ומתה.

Image may contain: 1 person, standing and indoor

פוסטרים ענקיים לאורך כל הקיר מעל הקופות, ביקשו מהקונים להביא את הבגדים הישנים שלהם לרשת, כדי שיחד נוכל למחזר ו"לסגור את מעגל הטקסטיל". אתם רציניים?! אחרי שהלכתי לאיבוד בין אלפי הפריטים, אתם מספרים לי שממש איכפת לכם מכדור הארץ? זה שכל חברה היום זקוקה לאיזה שהוא מסר של "קיימות" בערכים שלהם זה יפה, אבל על מי אתם עובדים בדיוק? בזה שכתבתם שאתם ממחזרים כמה שמעטאס שאנשים מביאים לכם, אתם יכולים למחוק את הבזבוז המשווע של אמצעים שנדרשו כדי לייצר את אלפי הפריטים שאתם מציגים?

No automatic alt text available.

חבר שלי שלח לי קישור לפודקאסט חביב של "כאן", שעוסק בדיוק בנושא הזה: "מה נעשה עם כל הסוודרים?"
גם אחרי שהקשבתי ל-20 הדקות של הפודקאסט, היתה לי הרגשה שהעלו שאלות מעניינות ונוקבות, אבל ממש לא ענו עליהן. דיברו על זה שבגלל שעונות השנה כבר לא מתנהגות כמו פעם כשלימדו אותנו שיש אביב-קיץ-סתיו-חורף והאקלים בעולם קצת השתגע, אז יצרני האופנה בתגובה מייצרים מיני-קולקציות כמעט כל חודש, ואפילו פחות. דיברו על זה שהיצרנים מוכרים למדינות עניות, בעיקר באפריקה, טון של בגדים בדולר (!) ואפילו באפריקה כבר לא מוכנים לשלם על זה כי גם להם אין מה לעשות עם כל כך הרבה בגדים. דיברו על זה שהיצרנים הגיעו למסקנה שהם צריכים לדבר על קיימות, אחרת אנשים לא יקנו מהם. אבל לא דיברו על למה יצרני האופנה ממשיכים לייצר כמויות עצומות כל כך של בגדים שאף אחד לא יקנה, גם אם ימכרו אותם בסיילים!

לא בדקתי, אבל בפודקאסט גם דיברו על כך שתעשיית האופנה היא המזהמת השנייה אחרי תעשיית הנפט! ואני לתומי חשבתי, בעיקר בעידוד הטבעוניים הקולניים, שתעשיית הבשר היא האויב מספר אחד של העולם הזה, ושרק אם נצרוך פחות סטייקים והמבורגרים אז העולם יהיה מקום הרבה יותר טוב. ופתאום אני מגלה שגם אם נאכל דשא ושורשים ונחבק עצים, עדיין יידרשו 2700 ליטר מים (!) כדי לייצר זוג מכנסי ג'ינס אחד של איזה היפסטר טבעוני...

אין תגובות:

פרסום תגובה