מי מפחד מקצת יהדות?

ושוב אנחנו בסבב לחימה עם החמאס בעזה. הם יורים, אנחנו מפגיזים, אף אחד לא ממש זוכר למה זה התחיל או בגלל מה, העיקר בואו נירה קצת על היהודים.

אפילו הרטוריקה שלהם קבועה. אנחנו נבעיר את המדינה, אנחנו נגיע עד תל אביב, אנחנו נגיע לכל מקום, המכה תהיה כואבת, נהרות של דם ישטפו את הישות הציונית, יאדה, יאדה, יאדה...

כמה מילים נשפכים כאן. המילים שלהם. הפרשנים שלנו. המומחים מטעם עצמם. למילים יש המון כוח אם הן נאמרות בצורה הנכונה, במקום הנכון, בתיזמון מדויק, בסיטואציה המתאימה. דווקא בימים האלה פורחות הבדיחות שעפות ברשת, הקריאטיביות מתפרצת וכולם עסוקים בשיתוף ססטוסים ומסרים מושחזים ומטורפים. לא סתם אנחנו והפלסטינאים מעסיקים קופירייטרים ואנשי רטוריקה כדי להעביר את המסרים לצד השני ולעולם כולו. כל צד רוצה לתפוס את דעת הקהל החמקמקה.

ובתוך הדי ההפגזות המילוליות ההדדיות, הבריקה פתאום איזו פקודת קרב של מח"ט גבעתי. פקודות קרב לא אמורות להיות משעשעות או מבריקות. הן אמורות להעלות את המוראל לחיילים, "להרעיל אותם", להכין אותם לקראת מה שמצפה להם. מהמלחמות הראשונות בהיסטוריה האנושית, דרך כל המלחמות ההוליוודיות ההרואיות, תמיד יש את המפקד שעומד מול החיילים שלו לפני היציאה לקרב ונותן להם את הנאום המפורסם. יש נאומים מפורסמים שנכנסו לדפי ההיסטוריה, נאומים שנאמרו בזמנים אפלים, שהרימו לוחמים מייאוש ושינו את מפת הקרב. יש מפקדים שישבו על סוס, עמדו על מכסה מנוע של ג'יפ או על ארגז ירקות הפוך, או הלהיבו את החיילים דרך הקשר. אבל המטרה של כולם היתה אחת – להחדיר בחיילים רוח לחימה ודבקות במטרה.

מח"ט גבעתי, אל"מ ארז וינטר הוא בחור דתי, וגאה בזה. יכול להיות שבמקומו הייתי מנסח כמה דברים אחרת, אבל בגדול הוא העביר את המסר.

אבל... מה זה פה?! תן לי להריח... רגע אחד, אני מריח פה ניחוח של יהדות וציטוטים מהמקורות הארכאיים האלה של הדוסים! גוועלד!

מיד קמו כל הנאורים הקבועים (שמתי לב שלרובם יש את המילה "חופש" בשם: "ישראל חופשית", "העמותה לחופש דת ושיוויון"... מעניין שעם כל ה"חופש" הזה שהם מטיפים לו, אין להם בעיה למנוע מאנשים דתיים התבטאות חופשית), כל אלה שבימים רגילים עסוקים במצעדי גאווה או בהשמעת הציטוט המעוות "איש באמונתו יחיה", או בקריאה להפוך אותנו למדינה סתמית כמו שאר המדינות כי "איראן זה לא כאן", וקטלו את דבריו של מח"ט גבעתי. היה אפילו איזה פלוציונר חשוב לשעבר בצה"ל שקבע בנחרצות שאל"מ ארז וינטר לא ראוי יותר לפקד על חיילים. לא פחות!

אז נכון, אנחנו לא ב"משימה אלוהית" ואנחנו לא "מליציה דתית". אבל בואו נחשוב רגע: יורים עלינו (גם בגלל) שאנחנו יהודים. ומה לעשות שגם אם רוב חיילים גבעתי הם "חילונים בעל עולם ערכים הומניסטי" (מישהו יכול להסביר לשחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש שגם חיילים דתיים מהצד הימני של המפה הם הומאניים ולא חיות צמאות דם?!) יש במסורת היהודית עושר של מילים שיכולות להרים כל חייל לרמות של אמונה בצדקת הדרך, ולהפוך אותו מצעיר מבוהל לחייל חדור מוטיבציה.

עזבו את העובדה שגנרלים וראשי מדינות גויים משתמשים כל הזמן בטרמינולוגיה דתית ובשם המפורש של אלוהים כדי לעודד ולהלהיב את החיילים שלהם. עזבו את הגויים האלה, מה הם מבינים? תסתכלו כאן בארץ כמה שנים אחורה, על המילים שמפקדים השתמשו בהם, על ציטוטים ישירים מהמקורות, בלי לחשוש מביקורת ובלי קריאות להדיח אותם על שטיפת מוח דתית.

כשמנכ"ל תנועת "ישראל חופשית" אומר על מח"ט גבעתי ש"מדובר בתופעה מסוכנת מאד", אני מתחיל לחשוש לעתיד המדינה יותר מההתקפות של החמאס והחיזבאללה יחד. כי בלי ארז וינטרים למיניהם לא היינו מגיעים לחגוג 66 שנות עצמאות בארץ הזאת. ובלי להסתמך על השורשים והמסורת שלנו, יכולנו כבר מזמן לקפל את הפקלאות ולעוף מכאן.