אמנם הבחירות המוניציפאליות יתקיימו רק בעוד שנתיים בערך, אבל כבר עכשיו מתחילים ברעננה לחמם את השמן כדי לשפוך על המדורה הרותחת שנקראת יחסי דתיים חילוניים בעיר.
נציגי מרצ, שביום יום "נלחמים", "נאבקים", "ממגרים", "עוצרים" ועוד פעלים לוחמניים, העלו בזמן האחרון את טון התגובות שלהם לכל נושא שמדיף ניחוח של דת. מעניין שאנשים שמתיימרים להיות שוחרי שלום, שוויון ופלורליזם, עסוקים כל היום במאבקים ומלחמות. אבל שיהיה.
לנציגי מרצ בעיר הצטרפו לאחרונה עוד "חובבי ציון". כשהם רוכבים על הגל העכור והאופנתי ששוטף את הארץ בעניין "הדרת נשים" ו"הקצנה דתית", נפתח בעיר סניף של "ישראל חופשית" – ארגון שכל מטרתו להלחם למען החופש של האזרחים מפני הדורסנות כביכול של הדתיים. אוי, כמה נורא להיות חילוני היום, שצריך ארגון שישמור על האינטרסים שלו, ויאפשר לו להיות עם חופשי בארצו, חופשי מכל דבר שנגוע בקצת מסורת, טפו טפו.
היו"ר של הסניף הרענני הוא בחור בשם שי אבן, אחד מנציגי מרצ במועצת העיר, שמתוקף תפקידו אחראי על "תיק הצעירים" ברעננה. אבן היה הרוח החיה מאחורי מרצ בבחירות העירוניות הקודמות, ותוך מסע הפחדה שיקרי ומלוכלך הוא הכניס את הציבור החילוני בעיר לפאניקה והצליח להגדיל את כוחה של מרצ ולהכניס למועצה 5 נציגים. כנציג הצעירים בעיר הוא עסוק אך ורק בלהתלונן כמה קשה להיות צעיר בעיר ובניסיונות לפתוח את החנויות ולהפעיל תחבורה ציבורית בעיר בשבתות.
שי אבן למד קצת פרסום, והוא מנצל את מה שלמד בצורה טובה. אני בטוח שמוטי מורל - עוד "קמפיינר" שפעם היה נחשב לפרסומאי והיום הוא ממליך מלכים בבחירות עירוניות וכל ניסיונו בפרסום מצטמצם לדמוניזציה של היריב – גאה בו.
המסע האנטי-דתי הנוכחי, שהוא רק הפרומו העדין למה שהולך לשטוף את העיר כשהבחירות יתקרבו, מקבל רוח גבית מהעיתון המקומי "קול רענן" – שאני קורא לו The Toilet Paper מאחר וזהו מקומו הראוי, ואצלנו הוא מגיע היישר לשירותים מתיבת הדואר, וגם שם הוא גורם לתחושת גועל.
לפני שבוע זעקה שם כותרת נגד סגן ראש העיר יואל עזרזר (נראה כמו ש"סניק חרדי) שהעיז לקרוא לעידית דיאמנט – עוד אחת מנציגות מרצ במועצה - בתואר "אנטישמית". מסתבר שבדיון בנושא הקצאת שטחים ציבוריים לבתי כנסת התגרתה דיאמנט בעזרזר כשאמרה שהדתיים בעיר "מתרבים מהר", ועזרזר שלא אהב את הביטוי הזה – ובצדק – קרא לה "אנטישמית". ובצדק.
רק מה, העיתון דאג להצניע את מה שגרם לעזרזר לכעוס. צריך לקרוא בעיון את כל ה"כתבה" עד שמגיעים לסיבה האמיתית לכותרת
לפני שנים, כשבית הכנסת שלנו היה בשלבי בנייה סופיים, התנגדו השכנים להתקנת המזגנים על הגג. אני זוכר את תפילות הימים הנוראים באותה שנה, שהיו באמת נוראיים כיון שהמזגנים טרם הותקנו. במקומם הוצבו ברחבי בית הכנסת מאווררים עומדים והרבה כבלים מאריכים קישטו את הרצפה. זה לא הפריע ל"עיתון" קול רענן לצטט בכתבה שכנים עלומי שם שהתלוננו על הרעש הבלתי נסבל של המזגנים על גג בית הכנסת שמדיר שינה מעיניהם... זאת, בזמן שהמזגנים טרם הותקנו בכלל!
אבל אל תבלבלו אותי עם העובדות... יש לי עדים! (השמות שמורים במערכת)
היום קול רענן מיישר קו עם "הארץ" ומייצר בעיר שיח מוטה בצורה חד משמעית. וכך כל הכנסת ספר תורה שמאלץ לסגור רחוב לכמה דקות הופך ל"תושבים זועמים – כאן זה לא מאה שערים!", וכל פרסומת קרועה המציגה אשה הופך להיות "הדרת נשים הגיעה לרעננה!". עם כל האופטימיות שאני יכול לגייס, וגם בימים טובים זה לא הרבה, אני בהחלט "חרד" למה שהולך להיות כאן בעוד שנתיים.
