אני בטוח שזה לא התחיל מהיום, אבל משהו לא טוב קורה בשפה העברית.
ולא, אני לא מדבר על הנמכת השפה לתהומות כל כך עמוקים שלא רואים את הסוף.
אני מדבר על שימוש במילים גדולות מדי כדי לבטא מצבים די בנאליים, על היגררות למחוזות ההיסטריה כדי להעצים סיפור פשוט. וכשמשתמשים במילים חזקות כדי לתאר משהו קטן, אז כשבאים לתאר משהו באמת גדול כבר אי אפשר להשתמש באותן מילים וצריך להעצים את הסיפור עוד, לנפח, להפריז.
החורף הזה הביא לנו המון דוגמאות:
עצים כבר לא נופלים בסערה. הם "קורסים". שלג כבר לא יורד בשקט, הוא "סערת שלגים משתוללת".
אפילו בסוריה אנשים לא נהרגים סתם כך על ידי משטר אטום, הם "נטבחים".
לפני חודש ומשהו החליט הקברניט של אניית פאר איטלקית להרשים את הנוסעים בשיט קרוב מדי לחוף. הוא העלה את האנייה המפוארת והעצומה על שרטון והאניה נטתה על הצד והתחילה לשקוע. כל הסיפור העצוב הזה קרה קרוב לחוף וכוחות ההצלה הגיעו יחסית מהר למקום והצילו את רוב הנוסעים המסכנים. זה לא מנע תיאורים בסגנון "חלום הבלהות, המזכיר לכולם את אסון הטיטניק"!
בכלל לא נסחפנו.
בסוף השבוע האחרון היה צריך להיות סוער ומושלג בצפון. כל הדיווחים נכנסו לכוננות מילים מפוצצות. "סופת שלגים" (ירד שלג עם רוח) "קור מקפיא" (באירופה אנשים מתים מקור של מינוס 30 מעלות, להזכירכם). אפילו ההורים שלי שהתארחו בשבת בנתניה על חוף הים התעוררו מהרוחות ורעש הגלים בלילה "זה היה ממש צונאמי" (מילה חביבה על כולם מאז הצונאמי האמיתי שגבה כמה מאות אלפי קורבנות לפני כמה שנים במזרח הרחוק).
מזל שלא שמענו בזמן האחרון את המילה האולטימטיבית ושוברת השיוויון "שואה", שבאמת אי אפשר להביא אחריה מילה חזקה יותר.
ולא, אני לא מדבר על הנמכת השפה לתהומות כל כך עמוקים שלא רואים את הסוף.
אני מדבר על שימוש במילים גדולות מדי כדי לבטא מצבים די בנאליים, על היגררות למחוזות ההיסטריה כדי להעצים סיפור פשוט. וכשמשתמשים במילים חזקות כדי לתאר משהו קטן, אז כשבאים לתאר משהו באמת גדול כבר אי אפשר להשתמש באותן מילים וצריך להעצים את הסיפור עוד, לנפח, להפריז.
החורף הזה הביא לנו המון דוגמאות:
עצים כבר לא נופלים בסערה. הם "קורסים". שלג כבר לא יורד בשקט, הוא "סערת שלגים משתוללת".
אפילו בסוריה אנשים לא נהרגים סתם כך על ידי משטר אטום, הם "נטבחים".
לפני חודש ומשהו החליט הקברניט של אניית פאר איטלקית להרשים את הנוסעים בשיט קרוב מדי לחוף. הוא העלה את האנייה המפוארת והעצומה על שרטון והאניה נטתה על הצד והתחילה לשקוע. כל הסיפור העצוב הזה קרה קרוב לחוף וכוחות ההצלה הגיעו יחסית מהר למקום והצילו את רוב הנוסעים המסכנים. זה לא מנע תיאורים בסגנון "חלום הבלהות, המזכיר לכולם את אסון הטיטניק"!
בכלל לא נסחפנו.
בסוף השבוע האחרון היה צריך להיות סוער ומושלג בצפון. כל הדיווחים נכנסו לכוננות מילים מפוצצות. "סופת שלגים" (ירד שלג עם רוח) "קור מקפיא" (באירופה אנשים מתים מקור של מינוס 30 מעלות, להזכירכם). אפילו ההורים שלי שהתארחו בשבת בנתניה על חוף הים התעוררו מהרוחות ורעש הגלים בלילה "זה היה ממש צונאמי" (מילה חביבה על כולם מאז הצונאמי האמיתי שגבה כמה מאות אלפי קורבנות לפני כמה שנים במזרח הרחוק).
מזל שלא שמענו בזמן האחרון את המילה האולטימטיבית ושוברת השיוויון "שואה", שבאמת אי אפשר להביא אחריה מילה חזקה יותר.
