כשאנשים פרטיים מקבלים החלטות חדשות לשנה החדשה, החלטות אלו יכולות להשפיע על עצמם ועל הסביבה הקרובה להם. אלא אם כן קוראים להם יגאל עמיר, למשל...
אבל עזבו פוליטיקה.
כשגופים גדולים יותר מקבלים החלטות הם משפיעים על מעגל נרחב יותר, והחלטות אלו עלולות להשפיע לרעה על החלטות טובות שאנשים מסוימים מתוך אותו מעגל קיבלו על עצמם. במקום ללכת במעגלים, אני אביא דוגמא מהחיים.
בית הכנסת שבו משפחתי ואני מתפללים הוא שם דבר בעיר. כשהוא נוסד התקבצו בו הרבה יוצאי דרום אפריקה מבוססים ועוד נספחים אנגלוסקסים אחרים. הם הגיעו לשם בגלל הכריזמה של הרב והעובדה שהשפה השלטת בבית הכנסת היא אנגלית. אנחנו הצטרפנו בגלל שבניגוד לבתי כנסת "ישראליים" שמתייחסים למתפללים חדשים כמו לחלון שקוף, ב"שבטי ישראל" נהגו כמו בחו"ל – פרצוף חדש תמיד היה מתקבל בחום כמו אח אובד. עם השנים השתנתה קצת האווירה אבל היא תמיד נשארה חמה, תומכת ומקרבת.
פעמיים בשנה, עם השינוי הצפוי של השעון, היו הגבאים מודיעים שזמני התפילה בשבת בבוקר עומדים להשתנות. לקראת הקיץ ההודעה על תחילת התפילות ב-8:30 היתה מתקבלת בקריאות נלהבות, לעומת קריאות בוז כשהיו מודיעים לקראת החורף ששחרית בשבת תתחיל מעתה ב-8. מסורת.
אבל כמו הויכוח שלעולם אינו נגמר בין אלה שאוהבים להזיז את המחוגים לבין אלה שמעדיפים להישאר כל השנה עם אותו שעון, גם בבית הכנסת שלנו הדיון לא נרגע. השנה לקחו הגבאים את הדיון צעד אחד קדימה והפיצו בחודש אלול שאלון: האם אתה בעד או נגד קביעת התפילה בשבת בשעה 8:30 במשך כל השנה. לצד השאלון היה גם הסבר: אנשים רבים מתקשים להגיע לתפילה בשעה 8, והזזת התפילה קדימה בחצי שעה תוכל לעזור לאותם זוגות צעירים שמאד רוצים להתפלל אך הגברים נאלצים להגיע עם ילדיהם הקטנים במנשאים ועגלות לבית הכנסת (המאפשר לנשותיהם להמשיך את שנת היופי שלהן). בהזזת התפילה ל-8:30 יוכלו הגברים להתפלל במניין המוקדם ב-7 (דהה?...) ואז לחזור הביתה ולאפשר לנשותיהם להגיע לתפילה גם הן.
אכן, ימות המשיח!
עכשיו בואו נהיה ריאליים (לא ציניים, חלילה...). מי שמגיע לבית הכנסת בשבת בבוקר ונראה כמו חייל בפתיחת ציר, חגור במנשא קדמי ובו תינוק ועל גבו תיק צבעוני עמוס מגבונים, חיתולים, בקבוקים ואוכל לשבוע, ובהצלב יש לו גם תיק טלית, הוא לא בדיוק אחד כזה שיקום בהנץ כדי להגיע למניין של 7. אשתו רוצה לישון ולא ממש מעניין אותה שבעלה לא יוכל להתפלל עם תינוק מתפתל על החזה. בינינו - גם לבעל זה לא ממש מזיז...
חוצמזה, מי שמגיע באיחור אופנתי של חצי שעה או יותר לתפילה, מי שנכנס לבית הכנסת עם משקפי שמש על העיניים ומסטיק בפה ואז עומד מאחורה ומנהל שיחות נפש עם החברים שלו, ימשיך להגיע באיחור גם אם התפילה תתחיל ב-11.
ומה עם אלה שהזזת התפילה קדימה בחצי שעה בשבתות החורף הקצרות תגרום להם למהר ולשבת לאכול צהריים כדי שיוכלו להנות קצת מנוכחות הילדים שלהם לפני שהם קמים מהשולחן ורצים לפעולה בתנועת הנוער? בעיה שלהם.
לפני ראש השנה התבשרה הקהילה שלאחר התלבטויות רבות נפלה החלטה – מהיום יחלו התפילות בשבת בבוקר בשעה 8:30 במשך כל השנה. שוין.
ועכשיו מגיע השיא: היום, יומיים לפני סוכות, שלחו הגבאים מייל לכל הקהילה ובו הודעה: כיוון ש"זמן קריאת שמע" לא מחכה לאף אחד, מי שיבחר להגיע למניין הרגיל ב-8:30 בחודשי החורף ימצא שהוא עבר את הזמן. אז מה הפתרון הגאוני? שמעכשיו נזכור לומר את פרקי שמע בבית לפני ההגעה לבית הכנסת ובכך נצא ידי חובה.
בכך, גם הגבאים שלנו "יצאו ידי חובה". הם זכו באהדת המאחרים הכרוניים וגם רחצו את ידיהם מהבעיה. אתה רוצה לצאת ידי חובת קריאת שמע בזמן? תזכור להגיד בבית!
