יום שני, 23 ביולי 2012

טו מאצ' אינפורמיישן


אומרים שאנחנו חיים בעידן האינפורמציה. דברים שפעם נאלצנו לחפש בספריות או לנסוע רחוק כדי למצוא אותם, אנחנו מקבלים היום תוך כמה הקלקות בגוגל שמבשר לך בחגיגיות שהוא מצא כ-1,680,000 תוצאות תוך 0.27 שניות.

אנחנו מוצפים באינפורמציה מבוקר עד ערב, ויש לנו יותר ויותר אמצעים כדי לצרוך את אותו מידע ואפילו להוסיף עליו. את רוב המידע פשוט דוחפים לנו לאוזניים וישר לפנים, ואת השאר אנחנו מחפשים ומוצאים מייד. מדווחים לנו בחדשות הבוקר על הפקקים בכבישים ועל מזג האוויר, ואנחנו יודעים להיערך בהתאם, לנסוע מסביב או לצאת מאוחר יותר, לקחת מטריה או ללבוש קצר. מספרים לנו על מבצעים ועל ירידות או עליות מחירים, ואנחנו יודעים אם כדאי לדחות את השופינג ולאיזה קניון ללכת.

אבל מה קורה כשיש יותר מדי אינפורמציה? מה קורה כשאנחנו משתעבדים למידע, ומפסיקים לחשוב בעצמינו?

בשבוע שעבר כשהייתי ביער ציפורי במחנה הקיץ של הצופים, פגשתי זוג שאני מכיר, אנשים באמת אינטליגנטים, שהיו צריכים להגיע ליער לעזור במטבח. הם הגיעו באיחור למרות שידעו לאן הם נוסעים ואפילו הכירו את הדרך מנסיעות קודמות, ובכל זאת התברברו כי ה-GPS אמר להם לנסוע בדרך אחרת והם חשבו לעצמם: ה-WAZE אמר אז הוא בטח יודע מה הוא אומר...

מי שעכשיו מהנהן בראש ונזכר שזה קרה גם לו, מוזמן לנתק את עצמו מהמכשירים...

הילדים שלנו מדברים בקיצורים. גם אנחנו כבר למדנו להקליד LOL, BTW, FYI ואפילו TTYL. אחד החביבים על ילדים שמישהו חופר להם זה TMI, כלומר: טו מאצ' אינפורמיישן. אתה מספר לי יותר ממה שאני מעוניין לשמוע. אתה יורד לפרטים שאני ממש לא זקוק להם. אתה בא לי ממש לא טוב אז צמצם...

בשבוע שעבר, באותו מחנה קיץ, ישבתי בערב בישיבת ראשי שבטים, ואחת (לא חשוב מאיזה שבט) סיפרה שהיא חייבת שינעלו בשבילה את אחד מהתאים של ה"כימיים" כי היא זקוקה לשירותים נקיים, כי איך זה ייתכן, היא כבר לא אשה צעירה, היתה לה צניחת רחם והיא לא יכולה להיכנס לכל מיני מקומות מטונפים... כיסיתי את האוזניים וצעקתי לה: טו מאצ' אינפורמיישן!

האינפורמציה רצה אחרינו ומשיגה אותנו בין אם אנחנו רוצים או לא. אבל שיא השיאים של האבסורד הגיע הקיץ: חברת החשמל הודיעה שהצריכה היומית מתחילה להגיע לשיא יכולת התפוקה היומית, ולכן ייתכנו שיבושים באספקת החשמל ככל שמזג האוויר יתלהט. אז מה הפתרון? מבקשים מהאזרחים המיוזעים לצמצם בצריכת החשמל ולא להפעיל מכשירים זוללי חשמל בשעות השיא.

מילא. אבל הבוקר בחדשות בדרך ללקוח בירושלים שמעתי שהצריכה כבר נמצאת ב-72% מיכולת התפוקה היומית ומשערים שבצהריים הצריכה תגיע ל-97%! מה לעזאזל אני אמור לעשות עם האינפורמציה הזאת?! איך אני אמור להתמודד עם המידע שהמנהלים בחברת החשמל שיושבים על משכורות עתק ויש להם את אחד מוועדי העובדים החזק והכוחני ביותר במשק, שלא השקיעו מספיק בתשתיות מתאימות כדי להביא את יכולת ייצור החשמל לרמה המתאימה למדינה רותחת? מה אני אמור לעשות עם הידיעה שהחידלון שלהם לאורך השנים לא הולך לחזור אליהם כמו בומרנג אלא יתפוס כיוון אחר ויפסיק לי את זרם החשמל בדיוק כשלקוח מחכה לעבודה ממני?

לפעמים, בתוך האוקיינוס של האינפורמציה שמאיימת להטביע אותנו, אנחנו צריכים קצת פחות. אני לא מספר לחברת החשמל על הצרות שלי. תזרימו חשמל, תפסיקו את החשמל – רק אל תספרו לי על הצרות שלכם!