יום שני, 16 באפריל 2012

ותיק? אני?!


אני מנסה להתחמק מזה אבל התאריך מתקרב ואין מנוס. בעוד שנה ומשהו אני אהיה בן 50.

זהו. אמרתי את זה.

וזה לא שאני יושב וחושב על זה כל הזמן. אבל כבר הוזמנו לכמה מסיבות יום הולדת 50 של חברים, ומי שעוד לא חגגו לו מדבר על זה כעל היעד הבא. פתאום זה נהיה אישיו.

לפני איזה 10 שנים מישהו שעבדתי איתו סיפר לי על איזה תיאוריה שהוא המציא. כדי להצדיק את משבר גיל ה-40 הוא אמר שבעצם צריך להסתכל על הגיל הזה כעל הזדמנות. כשאתה בגיל העשרה אתה עסוק בתיכון ובפצעונים. גיל 20 מבוזבז על צבא והשתחררות והתלבטויות ולימודים ומציאת בן או בת זוג. גיל 30 הולך על התבססות בקריירה, ריצה אחרי הישגים, חתונה, ילדים, גני ילדים, בתי ספר. ואז בגיל 40 אתה מתחיל להרגיש שהגעת לאן שהוא, הילדים כבר מתנהלים עצמאית פחות או יותר, העבודה מתקדמת פחות או יותר, אתה מתחיל להנות מפירות הריצה שלך בעשורים שקדמו לזה.

אז עכשיו שאני מתקרב בצעדי ענק לעבר העשור ה-5 של חיי, אני מבקש לתקן את התיאוריה ההיא. גיל 50 זה ה-40 החדש. דווקא עכשיו אתה מרגיש שאתה באמת מתבסס, מתחיל להרגיש בסדר עם מי שאתה. אז אין לך שיער, ביג דיל. מצד שני, יש לך "מסת שריר" באזור הבטן במקום הקוביות שכל כך ניסית להשיג פעם בעבר הרחוק; יש בך יותר רוגע, הילדים כבר מתפתחים יפה בזכות עצמם, יש לך הרבה נחת מהם ומהדרך שהם בוחרים לעצמם, אתה מפויס יותר, יש לך פתאום זמן להשקיע בעוד דברים חוץ מעבודה, אתה מסוגל להסתכל על דברים במבט רחב יותר ולא רק דרך מנהרה צרה של "מה ייצא לי מזה".

ואז – בום – אתה חוטף את זה בפנים. אתה ותיק!

אני? ותיק?! פעם הגענו לאיזה מקום והיינו צריכים לשלם על כניסה. הסתכלתי על המחירון והיה רשום שאזרח ותיק משלם הכי מעט. הראיתי לקופאית שיש לי תיק והסברתי לה שאני "אזרח" ו"תיק". היא לא הבינה את הבדיחה... לא נורא.

לפני חודש השתתפתי במירוץ רעננה. פעם ראשונה שרצתי 10 ק"מ. הרגשתי טוב עם עצמי עד שהגעתי בהרשמה לקטגוריית הגיל. מסתבר שברעננה אם עברת את גיל 45 אתה נחשב "ותיק". גילאי 40 עוד נחשבים "גברים", אבל בגיל 48 אני "ותיק".
זהו, שימו אותי ב"אחוזת בית" ותנו לי גרבר ופיליפינית צמודה!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה