כשיש לך מכונית, רוב החלקים שלה נחבאים מעיני הגנבים כך שהם צריכים להשקיע מאמץ אמיתי כדי להגיע אליהם.
אבל כשיש לך אופנוע, כל זב חוטם עם מברג פיליפס מרגיש שזה מחסן החלפים שלו.
בבוקר ירדתי למטה כדי לנסוע וגיליתי שמישהו ניסה לפרק לי בלילה את מכסה מסנן האויר. המכסה היה תלוי על בורג אחד שהמניאק לא הצליח לשחרר. חוץ מבורג אחד שהיה זרוק קרוב, את שאר הארבעה-חמישה ברגים לא מצאתי. חיברתי את הבורג כדי שיחזיק את מכסה הפלסטיק במקום ונסעתי למוסך.
עד לפני כמה חודשים הייתי מטפל באופנוע במוסך אניגמה באזור התעשיה. אניגמה היה סוג של "מוסד" והבעלים - אמנון - היה מין קאובוי מזדקן כזה, עם שברולט אל-קמינו ישנה ורעשנית וחבית בירה ענקית בכניסה למוסך עם טעימות לקליינטים. כנראה שלעת זקנה הוא העדיף להשקיע בבירה מאשר בשמן מנוע והוא סגר את הבאסטה.
נאלצתי לחפש מקום חלופי, והגעתי למוסך שאני אפילו לא יודע איך קוראים לו, מאחורי השופרסל. ההיפך הגמור מאניגמה. פה כולם חברה' צעירים, עם חולצות טריקו שחורות הדוקות מדי, עם התסרוקת הנכונה ועם הזיפים הנכונים, שמסתכלים על הג'וי רייד 200 שלי במין מבט של "אני יודע שאני חייב לטפל לך בקטנוע, אבל במקום זה הייתי מעדיף למזמז איזה קוואסקי נינג'ה 900"...
אז הגעתי למוסך בסביבות 8:30 והחברה היו בתהליך התעוררות. 8:30 בבוקר באניגמה היה נחשב כבר צהריים, אבל כנראה כשאתה מתעסק עם אופנוענים לובשי מותגים ורוכבי טי-מקסים אתה לא צריך ללכלך את הידיים לפני 9 בבוקר. ביקשתי מאחד החברה' שיועיל להעיף מבט אם משהו מאחורי מכסה הפלסטיק נגנב או לא, ואם אני יכול לקבל כמה ברגים במקום אלה שנזרקו.
הבחור הסתכל עלי כאילו הייתי משהו מסריח שנדבק לו לנעל, ואמר שהוא לא יכול עכשיו כי הוא צריך לפתוח קודם את המחשב ולקלוט אותי ורק אז הוא יוכל להסתכל.
אמרתי לו שכל מה שאני צריך זו הצצה אחת ו-4 ברגים, לא פתיחת כרטיס והזמנת עבודה ושעות מוסך. אני אפילו מוכן להבריג במקומו אם לא נאה לו, רק שיסתכל פנימה ויגיד אם משהו נגנב כי אני לא מבין גדול בדברים האלה.
הוא סירב בנימוס ואמר לי לחזור בעוד שעה ורק אז הוא יוכל לטפל בי.
ניסיתי עוד פעם אחת אבל זה היה כמו לדבר עם אבו מאזן - פשוט לא היה פארטנר...
אז נסעתי משם תוך שאני מקווה שהמכסה לא יפול ושלא אעשה נזק בלתי הפיך לאופנוע, ועדיין לא הצלחתי להבין ממתי מוסכניקים הפכו להיות לוגמי אספרסו יהירים...
אבל כשיש לך אופנוע, כל זב חוטם עם מברג פיליפס מרגיש שזה מחסן החלפים שלו.
בבוקר ירדתי למטה כדי לנסוע וגיליתי שמישהו ניסה לפרק לי בלילה את מכסה מסנן האויר. המכסה היה תלוי על בורג אחד שהמניאק לא הצליח לשחרר. חוץ מבורג אחד שהיה זרוק קרוב, את שאר הארבעה-חמישה ברגים לא מצאתי. חיברתי את הבורג כדי שיחזיק את מכסה הפלסטיק במקום ונסעתי למוסך.
עד לפני כמה חודשים הייתי מטפל באופנוע במוסך אניגמה באזור התעשיה. אניגמה היה סוג של "מוסד" והבעלים - אמנון - היה מין קאובוי מזדקן כזה, עם שברולט אל-קמינו ישנה ורעשנית וחבית בירה ענקית בכניסה למוסך עם טעימות לקליינטים. כנראה שלעת זקנה הוא העדיף להשקיע בבירה מאשר בשמן מנוע והוא סגר את הבאסטה.
נאלצתי לחפש מקום חלופי, והגעתי למוסך שאני אפילו לא יודע איך קוראים לו, מאחורי השופרסל. ההיפך הגמור מאניגמה. פה כולם חברה' צעירים, עם חולצות טריקו שחורות הדוקות מדי, עם התסרוקת הנכונה ועם הזיפים הנכונים, שמסתכלים על הג'וי רייד 200 שלי במין מבט של "אני יודע שאני חייב לטפל לך בקטנוע, אבל במקום זה הייתי מעדיף למזמז איזה קוואסקי נינג'ה 900"...
אז הגעתי למוסך בסביבות 8:30 והחברה היו בתהליך התעוררות. 8:30 בבוקר באניגמה היה נחשב כבר צהריים, אבל כנראה כשאתה מתעסק עם אופנוענים לובשי מותגים ורוכבי טי-מקסים אתה לא צריך ללכלך את הידיים לפני 9 בבוקר. ביקשתי מאחד החברה' שיועיל להעיף מבט אם משהו מאחורי מכסה הפלסטיק נגנב או לא, ואם אני יכול לקבל כמה ברגים במקום אלה שנזרקו.
הבחור הסתכל עלי כאילו הייתי משהו מסריח שנדבק לו לנעל, ואמר שהוא לא יכול עכשיו כי הוא צריך לפתוח קודם את המחשב ולקלוט אותי ורק אז הוא יוכל להסתכל.
אמרתי לו שכל מה שאני צריך זו הצצה אחת ו-4 ברגים, לא פתיחת כרטיס והזמנת עבודה ושעות מוסך. אני אפילו מוכן להבריג במקומו אם לא נאה לו, רק שיסתכל פנימה ויגיד אם משהו נגנב כי אני לא מבין גדול בדברים האלה.
הוא סירב בנימוס ואמר לי לחזור בעוד שעה ורק אז הוא יוכל לטפל בי.
ניסיתי עוד פעם אחת אבל זה היה כמו לדבר עם אבו מאזן - פשוט לא היה פארטנר...
אז נסעתי משם תוך שאני מקווה שהמכסה לא יפול ושלא אעשה נזק בלתי הפיך לאופנוע, ועדיין לא הצלחתי להבין ממתי מוסכניקים הפכו להיות לוגמי אספרסו יהירים...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה